עבודה על "ספר האגדה" של ביאליק, ניתוח היצירה, מדרשים על מוות במשפחה (עבודה אקדמית מספר 10522)
25 עמודים.
עבודה אקדמית מספר 10522
שאלת המחקר
כיצד בא לידי ביטוי ניתוח סֵפֶר הָאַגָּדָה?
תוכן עניינים
מדרשים מתוך ספר האגדה של ביאליק
רבן יוחנן בן זכאי מתאבל על בנו
סֵפֶר הָאַגָּדָה הוא לקט של אגדות, שנערך וסודר על ידי חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי החל משנת 1903. המקורות לספר האגדה הם ברובם ספרי מדרש מתקופת התנאים והאמוראים ובהם: משנה, תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, אבות דרבי נתן, מכילתא, ספרא, ספרי, תוספתא, מדרש רבה, מדרש תנחומא, פרקי דרבי אליעזר, ספר יצירה, ילקוט שמעוני, אלפא ביתא דבן סירא ועוד.[1]
המוטו של הספר, בעמוד השער: ”'וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו' – אֵלּוּ אַגָּדוֹת מְשֻׁבָּחוֹת הַנִּשְׁמָעֹות בְּאָזְנֵי כָּל אָדָם” (מכילתא, בשלח). [2]
ביאליק ורבניצקי החלו בכתיבה בשנת 1903; המטרה הראשונית הייתה לפרסם לקט אגדות לטובת תלמידי בתי הספר. השניים התגוררו באותו בניין באודסה שבאוקראינה. הם נהגו להיפגש יום יום באחת הדירות, וטרחו יחדיו על ליקוט האגדות. נוסף על כך, הם תרגמו את האגדות הכתובות בארמית לעברית, סידרו על פי נושאים, וחיברו יחדיו אגדות דומות ממקורות שונים. עריכת הכרך הראשון נשלמה לאחר שתי שנות עבודה, וביאליק בעצמו טרח במציאת אותיות דפוס נאות, שלפי ניסוחו יהיו: "שמנות ולא כחושות ומוכות שחפת, רעות תואר ודלות מראה".[1]
הכרֶך הראשון זכה להצלחה רבה. עד שנת 1911 נדפּסו עוד שני כרכים. שלושת הכרכים נדפסו ברִבְבות עותקים. המפעל שהחל באודסה הושלם בארץ ישראל החל משנת 1930 וכלל מהדורה מחודשת בתוספת פרקים רבים. בביוגרפיה של ביאליק, "חוזה ברח", כתב שלמה שבא: "ספר האגדה היה לספר יסוד של התרבות העברית החדשה".
בהקדמה לספר מַציגים יוצריו מניע מרכזי ליצירתו:
בימינו לא כל אדם מצוי אצל ספרים עתיקים ולא כל אדם יכול ורוצה לחטט בתוך תלי-תלים שנצברו כהררים במשך כמה דורות – על מנת למצוא מרגליות תחתם. וכל שכן שלא כל אדם יכול לצרף קרעים וטלאים לטלית שלמה, ושברי אבנים מפוזרות לבנין. האגדה, כמקצוע חופשי של יצירה, הייתה כל ימיה כעין שדה של הפקר וחורשה עזובה, שגידולי-הבר והספיחים פרים ורבים בהם מאליהם. ואדם בן זמננו שרגיל לבקש סדר, שטה ושלמות אפשרית בתלמודו, כשיכנס לתוך חורשה עזובה זו - לא ימצא בה את ידיו ואת רגליו ולעולם תהא יגיעתו מרובה משכרה.
במהלך עבודתם של ביאליק ורבניצקי על יצירתו של "ספר האגדה", פרסם ביאליק, בסיוון תרס"ח (1908), את המאמר "לכינוסה של האגדה", ובו העלה את הצורך בכינוסן של אגדות חז"ל. את דבריו חתם במילים: "'ספר האגדה' צריך להיות, לפי זה, בעיקרו מעין אנתולוגיא ספרותית גדולה ומלאה, שכוללת בסדר נאה את הטוב והמובחר, את כל האופיי והטפוסי מכל המקצועות החשובים של האגדה. ולספר כזה מחכה הספרות העברית."
ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)
אברהם אדרת, "הסיפור ב'ספר האגדה'", עלי-שיח 3, תשל"ז, עמ' 170–181.
יעקב אלבוים, "ספר האגדה - פרקי מבוא", מחקרי ירושלים בספרות עברית, י-יא, תשמ"ח, עמ' 375–397