עבודה אקדמית ספרי לימוד ערבים,אנטישמיות איסלם,החינוך הפלשתיני ספרים גזעניים,מוסלמים שנאת יהודים (עבודה אקדמית מספר 11223)
26 עמודים
עבודה אקדמית מספר 11223שאלת המחקר
כיצד באים לידי ביטוי ספרי לימוד בחינוך הפלשתיני/ערבי ?
תוכן עניינים
מבוא.
ממצאים הנוגעים לתכנים לימודיים וחינוכיים ברשות הפלסטינית
הרשות הפלסטינית - תהליך הפיתוח של ספרי לימוד פלסטיניים חדשים
מחקר ספרי לימוד ישראלי-פלסטיני - מחקר אקדמי משותף
שיטת המחקר
תוצאות המחקר ומסקנותיו
תגובת הממשלה על המחקר
משרד ראש הממשלה - מטה ההסברה הלאומי
עמדת משרד החינוך.
משרד החוץ של ארה״ב.
הרשות הפלסטינית.
המשרד לנושאים אסטרטגיים - ״מדד תרבות השלום וההסתה ברשות הפלסטינית״.
מחקר אקדמי בנושא ספרי הלימוד הפלסטיניים בהיסטוריה.
מחקר ספרי הלימוד ברשות הפלסטינית של מכון impact-se.
מקומה של הטענה הפלסטינית בדבר ״זכות השיבה״ בתוכני הלימוד.
מצב החינוך ברצועת-עזה והקשר שלו לתוכני הלימוד.
ביבליוגרפיה.
הסמינריון עוסק ביחסם של חומרי הלימוד ברשות הפלסטינית למדינת ישראל.
נושא זה עולה מעת לעת על סדר-היום הציבורי, והוא נדון בכנסת כמה פעמים (בייחוד בוועדת החינוך, התרבות והספורט). נזכיר כי הנחת היסוד בדיון זה היא שמערכות חינוך בכלל, וספרי לימוד בפרט, משמשים לעתים קרובות כסוכני חברות אידיאולוגיים ופוליטיים שמטרתם להנחיל לילדים את הערכים הרצויים בכל חברה וחברה. זאת ועוד, ממחקרים עולה כי אף שאמצעי מדיה אחרים הופכים כיום משמעותיים במידה רבה בחייהם של התלמידים, עדיין ספרי הלימוד משמשים כלי עיקרי בתהליכי הוראה ולמידה, והחשיבות שתלמידים ומורים מייחסים לתוכניהם עדיין רבה.באזורי סכסוך לאומי עשויה להיות לספרי לימוד חשיבות מיוחדת, למשל באופן שבו הם מציגים לתלמידים את הצד האחר לסכסוך, או באופן שבו הם עוסקים באפשרות יישוב הסכסוך.
העיסוק בספרי הלימוד המשמשים את הצדדים לסכסוך הישראלי-ערבי רב ומתמשך. בכל הנוגע לצד הפלסטיני, נקודת המוצא לדיון בשני העשורים האחרונים היא הדברים המפורשים בנושא שהובאו בהסכם הביניים הישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת-עזה (הידוע בשם ״הסכם אוסלו בי״), שבו נאמר כי ישראל והרשות הפלסטינית ״תבטחנה שמערכות החינוך של כל אחת מהן תתרומנה לשלום בין העם הישראלי לפלסטיני ולשלום באזור כולו ותימנענה מהכנסת מוטיבים שעלולים להשפיע לרעה על תהליך ההתפייסות״.
יוצגו עיקרי המחקרים והדוחות שעסקו בנושא , מתוך התמקדות בכמה היבטים שהתבקשנו לסקור בהרחבה, כגון ממצאי מחקר אקדמי ישראלי-פלסטיני משותף שפורסמו לאחרונה, ובכלל זה התגובות והביקורות עליו, וכן מקומה של הטענה הפלסטינית ל״זכות השיבה״ בספרי הלימוד הפלסטיניים.
מסקירת המקורות המוצגים במסמך זה עולה כי בכל הנוגע לספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית, התמונה הכללית דומה למדי לזו שתוארה במסמך הקודם: ברוב הספרים לא נמצאה הסתה ישירה וגורפת לאלימות או לטרור כלפי יהודים או כלפי ישראל, אך אין בהם מסרים של חינוך לפיוס עם ישראל או לשלום עמה, ובמקרים רבים אף אין בהם שום סימן של הכרה בקיומה של ישראל. כמו כן, ממחקרים מסוימים עולה כי בחלק מספרי הלימוד הפלסטיניים עדיין נכללים תכנים המבטאים שנאה ודמוניזציה כלפי ישראל, ובייחוד כלפי התנועה הציונית, ובחלקם יש גם עידוד של מאבק פלסטיני אלים לשחרור (או לכל הפחות קריאה להכנה לקראת מאבק כזה(. לעומת זאת, מחקרים אחרים גורסים כי התכנים של ספרי לימוד אלו נועדו לגבש זהות לאומית פלסטינית מתוך תפיסה לגיטימית, לשיטתם, המתנגדת לציונות, ובלי שהדבר יהיה כרוך בהסתה.
ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)
אריה קיזל, ״מחקר ספרי לימוד ככלי בידי מקבלי החלטות בתחום מדיניות החינוך״, שבילי מחקר 18, מכון מופ״ת, עמי 116-109.
הסכם ביניים ישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, פרק 4 - שיתוף פעולה, סעיף XXII - ״יחסים בין ישראל לבין המועצה״, אתר הכנסת.