מצגת בתים משותפים (מצגת מספר 12610)
מצגת פאוורפוינט מרהיבה, המציגה תוכן העבודה בצורת רפרט. כוללת גרפיקה, צלילים ואפקטים להנגשת המידע. מכילה 26 שקפים לרפרנט.
בבתים משותפים קיימים מנגנוני קבלת החלטות מגוונים. ישנם עניינים שלגביהם כל דייר יכול לעשות כרצונו, בלי לבקש רשות מדייר או דיירים אחרים. לעומת זאת, ישנם עניינים שלגביהם די ברוב רגיל, עניינים הדורשים רוב מיוחס כלשהו (שני שלישים, שלושת רבעי וכו' – כגון שינוי תקנון, התקנת מעלית, שיקום בית משותף שנהרס), עניינים הדורשים הסכמה פה אחד (כגון, הצמדות), ולבסוף עניינים שאותם לא ניתן לעשות אפילו כאשר ישנה הסכמה פה אחד (כגון, הצמדת רכוש משותף "הכרחי", לפי סעיף 55(ג) לחוק המקרקעין).
ההגדרות של "דירה" ושל "רכוש משותף" בחוק המקרקעין סובלות כיום מאי-דיוק ניסוחי. על "דירה" להיות יחידה "שלמה ונפרדת". להגדרה זו ניתנה פרשנות פסיקתית בעייתית למדי במקרים אחדים. בהגדרה של "דירה" אין המחוקק מתייחס לסוגיית הרישום. "רכוש משותף" כולל כיום את כל חלקי הבית, חוץ מהחלקים הרשומים כ"דירות".
התוצאה הנובעת מהגדרה לשונית זו היא שקיימים לכאורה שלושה סוגים של עצמים בבית משותף: יחידה שלמה ונפרדת הרשומה כדירה (שאז לפנינו "דירה" לצורך החוק); החלקים הציבוריים בבית המשותף, שהם בוודאי בגדר "רכוש משותף"; ויחידה שאינה רשומה כדירה אך מבחינה עניינית נועדה לשמש יחידה שלמה ונפרדת. במקרה אחרון זה היחידה הנידונה "נופלת אל שני הכיסאות" גם-יחד: היא גם בגדר "דירה", לכאורה, לנוכח העובדה שההגדרה של "דירה" אינה מתייחסת לסוגיית הרישום; והיא גם בגדר "רכוש משותף", לנוכח העובדה שההגדרה השיורית של "רכוש משותף" מוציאה רק יחידה הרשומה כדירה. מובן כי כזאת לא ייתכן, ויש בכך סתירה מניה וביה. לא ייתכן שיחידה נתונה תהווה גם "דירה", המצויה בבעלות בלעדית של צד כלשהו, וגם "רכוש משותף", המצוי בבעלות משותפת של כל בעלי הדירות.