עבודה אקדמית פרשנות חוזה, התכלית הסובייקטיבית של החוזה, שינוי הלכת אפרופים (עבודה אקדמית מספר 1605)
39 עמודים.
עבודה אקדמית מספר 1605
שאלת המחקר
מה הדין אם כוונתו הסובייקטיבית של צד אחד אינה ידועה לצד השני, אם כי כאדם סביר הוא היה צריך לדעת עליה לאור שינוי הלכת אפרופים?
תוכן עניינים
הכללים לחשיפת התכלית הסובייקטיבית מתוך המקורות
הכללים לזיהוי התכלית הסובייקטיבית כחזקות תכלית
"אומד דעתם של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה"
"מתוך החוזה" – התייחסות למסמך בכללותו
כלל "המסמך בכללותו" במקום שבו מצויים חוזים מספר
"מתוך החוזה" – עדיפות הוראות כתובות על פני הוראות מודפסות
"מתוך החוזה" – המבוא לחוזה ושמו כמסייעים בקביעת תכלית החוזה
הצעת החוק של חבר הכנסת יריב לוין לתיקון סעיף 25(א), בכדי שיבטל את פסק דין אפרופים
תחולת החוק על חוזים שנכרתו קודם לעריכתו
תיקון לסעיף 25 לחוק החוזים הכללי
ניתוח מאמר "מבט הרמנויטי על פרשנות חוזים" (ליפשיץ ופינקלשטיין )
הדין והפסיקה לאחר ביטול הלכת אפרופים ותיקון החוק
פס"ד תא (שלום, י-ם) 12310-06 בני וצביקה בע"מ נ' עיריית ירושלים
ת"א (שלום, י-ם) 3656/09 עיריית מעלה אדומים נ' עזרא דואק ולין דואק מיום 18.12.11
תיק תא (י-ם) 44487-07-10 מינהל מקרקעי ישראל, מחוז ירושלים נ' יוסף כהן
פס"ד סהר בבית משפט המחוזי והעליון לאחר ביטול הלכת אפרופים
התכלית הסובייקטיבית של החוזה היא אומד דעתם (הסובייקטיבי) של הצדדים . זו כוונתם המשותפת של הצדדים. התכלית הסובייקטיבית היא גמירות הדעת המשותפת של הצדדים. אלה הם האינטרסים, המטרות והיעדים המשותפים אשר הצדדים ביקשו, מבחינתם הסובייקטיבית, להגשים באמצעות החוזה שאותו כרתו. כלל הפרשנות הבסיסי קובע אפוא כי את הטקסט החוזי יש לפרש באופן שיגשים את כוונתם המשותפת של הצדדים.
החוזה הוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי. מקום שלצדדים לחוזה כוונה משותפת באשר ליעדיו, יש לפרש את החוזה – כלומר, לקבוע את מובנו – באופן שיגשים כוונה זו המשקפת את האוטונומיה של הרצון הפרטי שלהם. זהו אומד הדעת המשותף של הצדדים. אכן, "חוזה נועד לשרת מטרה ותכלית שאליהן שאפו הצדדים לו". הגשמתה של מטרה ותכלית זו היא התכלית הסובייקטיבית של החוזה, והיא אמת המידה לפרשנות החוזה. "אומד הדעת בכגון דא הוא הסקת מסקנה, מה סוכם בין הצדדים לחוזה עובר לכריתתו ומה היו הכוונות ההדדיות שבבואתן משתקפת בהסכם"
בנוב' 2019 הלכת אפרופים שבה למדוכה, בפסק דין שנתן שופט העליון אלכס שטיין, ועומד לחולל מהפכה בעולם הכלכלה. כדי להבין את הפסיקה של שטיין, צריך לחזור לאחור חצי יובל שנים. אל שופטי העליון אהרון ברק ושלמה לוין, שהכריזו על כך ש"המילים כפשוטן אינן מייצגות את כוונת הכתוב".
זה קרה במסגרת "פסק דין אפרופים" שריסק את עולם החוזים. אם המילים המופיעות בחוזה אינן מייצגות את כוונת הצדדים, המשיכו השופטים וקבעו באופן טבעי כי "במקרה המתאים מותר וגם ראוי לתת לכתב פירוש ליברלי, אפילו הוא עומד, לכאורה, בניגוד למילים המפורשות".
מאותו רגע שינה המשפט החוזי את פניו. בפסק דין אפרופים שם עצמו בית המשפט מעל הסכמת הצדדים כמו שהיא באה לידי ביטוי במילים שבהן השתמשו בחוזה ביניהם. הוא הפסיק לראות את עצמו פרשן של החוזה כפי שנחתם בפועל, והפך את עצמו למעצבו של החוזה שראוי היה שייחתם. הוא הודיע לצדדים מהו החוזה שחתמו ביניהם. ואפילו החוזה לא ידע שהוא כזה.
ביבליוגרפיה לדוג': (בעבודה האקדמית כ-40 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)
אדר י' "מסוימות וגמירת דעת – הילכו שתיים בנפרד?" משפטים כרך נא (2021).
גבריאלה שלו, אפרים צמח דיני חוזים. מהדורה רביעית, הוצאת נבו (2019)
R Kay, Original Intention and Public Meaning in Constitutional Interpretation, 103 N.Y.U. L. REV. 703