סמינריון כוונה כחלק מהגדרת מעשה העבירה במשפט העברי וכמשפט הישראלי (עבודה אקדמית מספר 1821)
עבודה מספר 1821
עבודה אקדמית מספר 1821
שאלת המחקר
כיצד באה לידי ביטוי כוונה כחלק מהגדרת מעשה העבירה במשפט העברי וכמשפט הישראלי?
שכלולה של עבירה פלילית מותנה בקיומם של שני יסודות על ידי עובר העבירה - יסוד עובדתי ויסוד נפשי. ביסוד העובדתי כלולים ההתנהגות האסורה והתוצאה שמבקשים למנוע, ואילו היסוד הנפשי מתייחס בדרך כלל למחשבה הפלילית שמתלווה לביצוע העבירה וקובע את מידת אשמתו של העבריין.
ה"כוונה" נכללת על פי רוב במסגרת היסוד הנפשי של העבירה. אולם לעתים תפקידה של הכוונה משתנה, והיא מהווה חלק מהגדרת מעשה העבירה. החיבור מבקש לבחון את הכוונה בתפקידה השגרתי פחות, דהיינו כוונה המגדירה את מעשה העבירה, וככזו היא מהווה חלק מיסודותיה העובדתיים דווקא של העבירה. הפרקים הראשונים יסקרו את תפקידיה השונים של הכוונה במשפט הישראלי ובמשפט העברי, תוך התמקדות במקרים שבהם היא משמשת כחלק מהגדרת המעשה האסור. הפרק השלישי יציע יישום של הדברים בעבירות נוספות במשפט הישראלי, וגם כאן בהסתייעות במשפט העברי. הפרק הרביעי יבחן את ההשלכות האפשריות של ההבחנה בין הכוונה כיסוד נפשי ובין הכוונה כמגדירה את מעשה העבירה.
ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)
חוק העונשין, סעיפים 304-298.
40-37 ;Intention" Zeitlin .S
Lore and Law Jewish On Ginzburg..; 299 .9191 .P.L .J.J "Principle Legal a as
77 .
חוק העונשין, סעיפים 21-20.