סמינריון העיתונות הכתובה - כוח וביקורת (עבודה אקדמית מספר 1925)
23 עמודים עבודה מספר 1925
עבודה אקדמית מספר 1925
שאלת המחקר
כיצד באה לידי ביטוי העיתונות הכתובה?
ידועה האמירה של ההיסטוריון האנגלי לורד אקטון, שהכוח נוטה להשחית וכוח מוחלט משחית לחלוטין. הכוח הקלסי מרוכז מאז ומתמיד בידי השלטון. אכן, בכוח השלטון טמונה סכנה לרווחת החברה, בראש-ובראשונה לחירות ולשוויון, אך בכוח השלטון טמון גם הסיכוי לקידום החברה: לשמירה על הביטחון והסדר הציבורי, לפיתוח כלכלי וחברתי ולחלוקה שוויונית וצודקת יותר של המשאבים הקיימים, מכאן השאלה, כיצד להפקיד בידי השלטון די כוח כדי שיוכל למלא ביעילות את תפקידו לטובת החברה, ועם זאת למנוע שימוש-לרעה בכוח זה.
שתי תשובות לשאלה זאת: התשובה הראשונה היא, שהסכנה נובעת בעיקר מריכוז הכוח. לכן יש לפצל את הכוח בין רשויות שונות שלהן מידה של עצמאות זו כלפי זו. תשובה זאת נמצאת ביסוד התורה של הפרדת הרשויות, שמקורה בכתבי מונטסקייה, במחצית הראשונה של המאה הי"ח, וכיום היא מוכרת בשם "תורת הריסונים והאיזונים" (Balances and Checks). לפי תורה זאת, רשות שלטונית אחת מעורבת בפעילות של רשות שלטונית אחרת, כך שנוצרים ריסון ואיזון הדדיים בין הרשויות. פיצול כוח השלטון לפי תורה זאת מקובל בכל המדינות הדמוקרטיות, לרבות ישראל, אם כי בישראל אין הוא מפותה די הצורך.
התשובה השנייה היא, ביקורת על הכוח. הביקורת על הכוח נדרשת בעיקר משום שאין זה אפשרי ואין זה ראוי לפצל את הכוח במידה שיהיה בה כדי לסלק את הסכנה הטמונה בכוח, הממשלה וראש-הממשלה, למשל, נותרו מוקד של כוח רב שיש בו, מטבע הדברים, סכנה רבה. ככל שהכוח הטמון בגוף מסוים גדול יותר, יש צורך בביקורת יעילה יותר., הביקורת יכולה להיות פנימית או חיצונית. צריך לפתח גם את זו גם את זו. אולם כמובן הביקורת החיצונית יעילה יותר מביקורת פנימית. לכן נודעת חשיבות מיוחדת לביקורת החיצונית, ישנן דרכים שונות לביקורת כזאת: ביקורת על-ידי הכנסת, הממשלה, מבקר - המדינה, בית-המשפט, העיתונות ועוד. יש ללכת בדרכים אלה, לפי מהות הגוף המבוקר, כדי שהביקורת תהיה יעילה ככל שנדרש.
בדרך-כלל קיימת בישראל ביקורת מפותחת ויעילה על השלטון, פנימית וחיצונית, בין השאר באמצעות העיתונות. לא רק הממשלה נתונה לביקורת כזאת, אלא גם הצבא והמשטרה, היועץ המשפטי לממשלה ובית-המשפט וכך גם גופים ציבוריים אחרים.
אך הביקורת נדרשת לא רק על גופים ציבוריים, אלא גם על גופים פרטיים שבידם כוח חברתי או כלכלי. כאלה הם, לדוגמא, קונצרנים כלכליים ועמותות למיניהן. בין הגופים האלה בולטת במיוחד העיתונות. לעיתונות כוח עצום. כל כוח נוטה להשחית - לא רק כוח השלטון, אלא גם כוח העיתונות. כדי למנוע שימוש-לרעה בכוח זה יש הכרה, ראשית, למנוע ריכוז מוגזם של הכוח; ושנית, לכפוף אותו לביקורת יעילה. מכאן השאלה, ראשית, האם אין בידי העיתונות כוח רב יתר על המידה? ושנית, האם קיים איזון ראוי בין הכוח של העיתונות ובין הביקורת על העיתונות?
ביבליוגרפיה לדוגמא
ב"ש 298/86 ואח' ציטרין ואח' נ' בית-הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב ואח', פ"ד מא (2) 337 עמ' 356