עבודה סמינריונית קורבן אונס - אשם תורם (עבודה אקדמית מספר 2110)
25 עמודים.
עבודה אקדמית מספר 2110שאלת המחקר
כיצד בא לידי ביטוי אשם תורם של קורבן אונס?
תוכן
א. מבוא
ב. חלק ראשון: עבירת האונס במשפט הישראלי
1. כללי
2. המשמעות הראייתית של התנהגות קורבן האונס
(א) יסוד ההסכמה בעבירת האונס
(ב) היסוד הנפשי של הנאשם
3. המשמעות של התנהגות המתלוננת בגזירת העונש וברטוריקת פסקי-הדין
(א) התנהגות המתלוננת כנסיבה מקילה בקביעת העונש
(ב) ביקורת מובלעת של השופטים על המתלוננת והתנהגותה
4. סיכום
ג. חלק שני: אשם תורם - ניתוח נורמטיבי
1. מבוא
2. הנחות הניתוח
3. זיהוי חובת הזהירות האופטימלית
(א) האפקטים של חובת זהירות על התכיפות והאינטנסיביות של המפגש הבין-מיני
(ב) תמריצי דיווח על מעשי אונס
(ג) הסטת האונס או מניעתו?
(ד) תמריצים יעילים להחלפת מידע
(ה) השפעה על נורמות המתירנות החברתית
ד. סיכום
מהו תפקידם הראוי של קורבנות אונס פוטנציאליים במניעת מעשי האונס? האם התנהגות "מתירנית" כביכול של אשה צריכה להשפיע על חומרת ההתייחסות המשפטית למעשהו הפלילי של האנס? שאלה זו שבה ומעסיקה את עולם המשפט בכלל ואת עולם המשפט הישראלי בפרט. בתי-המשפט בוחנים לעיתים קרובות את התנהגות הקורבן באורח ביקורתי. הם שופטים את התבונה והמוסריות שבהתנהגות, ומביאים בחשבון את התנהגות הקורבן, לעיתים במפורש ולעיתים במשתמע, הן בהכרעת הדין והן בגזר-הדין. גישה זו באה לידי ביטוי באימוץ המונח victim precipitation בדיון בהתנהגות הקורבן בעבירת האונס.
הכתיבה הפמיניסטית מחתה נמרצות נגד ייחוס רלוונטיות כלשהי להתנהגות הקורבן. הביקורת החריפה ביותר בוטאה נגד דוקטרינות קיצוניות של "אשם תורם", לפיהן אופני התנהגות מסוימים של קורבן גוררים זיכוי אוטומטי, או לפחות מבססים חזקה של זיכוי או הקלה בעונש.3 ביקורת זו מצאה הד אצל שופטים ומחוקקים. ההתפתחות שהסתמנה בשנים האחרונות מבשרת מגמה, לפיה אין גוזרים מהתנהגות "מתירנית" של המתלוננת מסקנות אוטומטיות המקילות עם הנאשם.4
הגישה הפמיניסטית, השוללת כל רלוונטיות של התנהגות הקורבן, נראית סבירה במיוחד לנוכח העמדה המסורתית של המשפט הפלילי, לפיה אין להתנהגות הקורבן תפקיד כלשהו בקביעת האופי הפלילי של פעולת העבריין.5 זוהי מושכלת-יסוד של המשפט הפלילי, המתבטאת, בין היתר, בכך שלקורבן אין מעמד פורמלי בהליך ההרשעה והענישה. אולם לאחרונה הועלו ספקות באשר לנכונותה של הנחת-יסוד זו. בסדרת חיבורים על המשפט הפלילי פיתח אחד מאיתנו את הטענה לפיה רצוי שהתנהגותו של הקורבן תשפיע על עונשם של עבריינים כמו גם על ההרשעה עצמה.6 הטענה הינד. כללית ואינה מיוחדת לעבירה מסוימת. הטעם המרכזי לטענה זו נסמך על השאיפה לתמרץ קורבנות לנקוט רמות סבירות של אמצעי זהירות. קורבנות הנוקטים אמצעי זהירות מופרזים או קורבנות הנוקטים אמצעי זהירות מועטים מדי יוגדרו, כך הצענו, כ"אשמים תורמים". אשמתם תתורגם להפחתה מתאימה בעונשים המוטלים על עבריינים שפעלו נגד קורבנות אלה. הואיל והעונש המופחת מוביל להרתעה מופחתת, יהיו הקורבנות ה"אשמים" חשופים יותר למעשים פליליים, וכתוצאה מכך יתומרצו לנקוט רמות זהירות אופטימליות.
לינק למצגת אקדמית ספיציפית ב-99 שח
ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)
א' שחר "מיניותו של החוק: השיח המשפטי בנושא האונס" עיוני משפט יח 159;
M. Amir Patterns in Forcible Rape (Chicago,) 259-276
G.P. Fletcher "Corrective Justice for Moderns" (book review) 106 Harv. L. Rev. () 1658