עבודה סמינריונית ערעור על החלטת ביניים (עבודה אקדמית מספר 2130)
35 עמודים. עבודה מספר 2130
עבודה אקדמית מספר 2130
שאלת המחקר
כיצד בא לידי ביטוי ערעור על החלטת ביניים?
א. מבוא. ב. דיני ערעור ותקנה 411 לתקנות סדר הדין. ג. הרקע לחקיקת תקנה 411 סיפא. ד. תקנה 411 סיפא. ה. על ההרחבה בתקנה 411 סיפא. ו. על הצמצום בתקנה 411 סיפא; 1. השיקולים בעד הרחבת תקנה 411 סיפא; 2. שיקולים כנגד הרחבת תקנה
411 סיפא. ז. החשש מפני חריגה מסמכות. ח. הדרך הראויה לתיקון המצב. ט. סיכום ומסקנות. תוספת.
בעל-דין, המעוניין להשיג על החלטת-ביניים בהליך אזרחי, לרוב אינו חייב להעלות את השגותיו מיד לאחר מתן ההחלטה. הוא יכול לכבוש את השגותיו עד תום ההתדיינות ואז להעלותן יחד עם השגותיו על פסק-הדין שניתן לחובתו1. זהו הכלל שהיה קבוע בתקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, לגבי כל החלטת-ביניים שאינה פסק-דין שהערעור עליה הוא ברשות. בתש"ן השתנה במעט הכלל בשל תיקון התקנה3. על-פי תיקון זה, סויג הכלל המאפשר דחייה, או כבישה של ההשגות על החלטות הביניים, באשר אין הוא חל עוד על החלטה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. במלים אחרות: בעל-דין המעוניין להשיג על החלטה שניתנה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות - שעניינו עיכובם (או אי-עיכובם) של הליכי בית-משפט מחמת הסכם-בוררות - חייב להעלות את השגותיו מיד לאחר מתן ההחלטה ואין הוא יכול עוד לכבוש את השגותיו עד אשר הוא מחליט לערער על פסק-הדין.
הסדר זה שבתקנה 411 סיפא הוא חדשני. מטרתה של רשימה זו היא לבחון את האינטרסים והשיקולים השונים שעמדו בפני מחוקק-המשנה כשהחליט על חקיקת הסיפא של תקנה 411. לאחר הירידה לסוף דעתו של מחוקק-המשנה, כאמור, ניווכח כי אותם אינטרסים ושיקולים שהסיפא נועדה לשרתם אינם מיוחדים להחלטה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, אלא שישנן כמה החלטות אחרות שאף לגביהן מן הראוי לזרז את הגעת השלב של הגשת ההשגות עליהן. כך, למשל, אותם אינטרסים, שחייבו אי-תחולת העיקרון הקבוע ברישא של תקנה 411 על החלטה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, חלים גם על סיטואציה שבית-המשפט מסרב בה להעמיד את הדיון מחמת טענה של "פורום בלתי נאות" או מחמת קיומה של תניית שיפוט. גם אז יש לחייב את בעל-הדין, שרצונו לערער על החלטה מעין זו (שבדרך הטבע יהיה זה הנתבע), לעשות כן מיד לאחר מתן ההחלטה, שאם לא כן ראוי יהיה למנוע ממתדיין זה להשיג על אותה החלטה כאשר הוא מערער על פסק-הדין. כמו-כן מצאנו כי הסיפא של תקנה 411 אינה בדיוק תואמת את המטרות שלשמן נחקקה. במיוחד אמורים הדברים לגבי תחולתה של הסיפא על כל החלטה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, כלומר: גם על החלטה המעכבת את ההליכים מחמת הסכם-בוררות. לטעמנו, האמור בתקנה 411 רישא כלל אינו חל על החלטה כזו וממילא לא היה צורך לכלול אותה בסיפא. לבסוף, יש חשש שמא תקנה 411 סיפא בטלה מחמת חריגה מסמכות. הדברים אמורים במיוחד אם תורחב הסיפא כדי לכלול גם את סוג ההחלטות המוצעות כאן, שכן בעבר, לפני התיקון, ניתן היה לערער גם בזכות על אותה החלטה (אם הועלו ההשגות לגביה רק לאחר מתן פסק-הדין) והיום בלתי אפשרי לערער עליה אלא ברשות. מאחר שזכות הערעור קבועה בחוק, כך גם צמצומה זקוק לאישורו של המחוקק הראשי. באין אישור כזה מתעורר חשש רציני שהסיפא בטלה בהיותה פוגעת בזכות הערעור הקבועה בחוק.
בטרם נפנה ונדון בתקנה 411 סיפא ובתיקונים המוצעים על-ידנו, יהיה זה נכון לעמוד בקצרה על דיני הערעור בישראל ועל התפקיד שנועד לתקנה 411 בכללותה במסגרת דינים אלה.
ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)
אבו אלפול ואח' נ' האפטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד לה(2) 273, 279.
673 (Boston, .ed 2d) Procedure Civil Hazard .G.C & James .F.
ע"א 83/697 האחים וינר בתי יציקה בע"מ ואח' נ' סומך, פ"ד לט(3) 795,
ב"ש 748/86 ב.ס.ט. חברה לעבודות בניה ופיתוח בע"מ נ' קיבוץ יפעת, פ"ד מ(4) 379, 383.