עבודה אקדמית הומור בספרות, דמות הבדחן במסורת העממית היהודית, הרשל'ה, ניתוח יצירות ספרותיות (עבודה אקדמית מספר 2161)
11 עמודים
עבודה אקדמית מספר 2161
שאלת המחקר
כיצד באה לידי ביטוי דמות הבדחן בניתוח יצירות ספרותיות?
תוכן עניינים
ניתוח סיפורים הומוריסטיים : הרשל'ה מאוסטרופולי
סיפור של הרשל'ה התמודדות עם ההשכלה
תמה : התמודדות עם נשים של הבדחן
תמה: משחקי מילים והברקות של הרשל'ה
עבודה אקדמית זו עוסקת בניתוח יצירות ספרותיות העוסקות בדמות הבדחן במסורת העממית. בּדְחָן הוא כינוי ושם תואר למי ששימשו כמנחים היתוליים בטקסים יהודיים, חגים וימי מועד אחרים. הבדחנים הראשונים נזכרו כבר בסוף ימי הביניים, במאה השלוש עשרה והארבע עשרה. דמות הבדחן התפתחה בהשפעת דמות הליצן (או ליצן חצר) האירופית, כמקבילה יהודית לה. הבדחנים היו מעין אמנים נודדים, שהיו נוסעים מעיירה לעיירה ומכפר לכפר, מקהילים את הקהל ומשעשעים אותו בדברי בדיחה, בחרוזים ובשירים, הטפות מוסר היתוליות ועוד.[1]
מעמד הבדחן הלך והתפתח בקהילות ישראל במזרח אירופה, והוא קנה לו כלים אמנותיים מגוונים, דיקלום והצגה, אלתור, וזימרה ועוד. בתחילה, כונו הבדחנים 'לצים' או 'גחכנים', אולם בהמשך, בעקבות השיפור במעמדם, כונו בדחנים. בנוסף, נדרשה מהם שליטה מופלאה בטקסטים היהודיים על כל צורותיהם. במאתיים השנים האחרונות שלפני השמדת יהדות מזרח אירופה, הפכו הבדחנים למנחים ולמנהלי הטקסים היהודיים; חופות ולידות, בריתות ופדיונות, טקסי חג הפורים ועוד, נוהלו על ידי הבדחנים, בלווית תזמורת כליזמרים או בשירה עצמית.[2]
ברוב המקרים היו הבדחנים אנשים עניים ופשוטים, ועל פי רוב כדי למצוא פרנסה הם נאלצו לנדוד מעיר לעיר כדי למצוא את פרנסתם. הבדחן היהודי המפורסם ביותר היה "הרשל'ה מאוסטרופולי", ובדחן ידוע נוסף הוא מוטקה חב"ד. למרות זאת, היו גם בדחנים בעלי מעמד ועשירים.
הרשל'ה היה בדחן חסידי שחי באוקראינה פלך ווהלין במחצית השנייה של המאה ה-18. על בסיס דמותו ההיסטורית של הרשל'ה מאוסטרופולי נבנתה דמות בעלת מוטיבים בדיוניים, ולה מיוחסות בדיחות רבות. הרשל'ה הוא מקבילם של גיבורי בדיחות בדיוניים באזורים אחרים כגון ג'וחא בארצות המזרח, טיל אוילנשפיגל במרכז אירופה ופקאלה ברומניה, אך הם אינם מבוססים על דמות אמיתית.
הרשל'ה מאוסטרופולי נמנה עם חוג חסידיו של רבי ברוך ממז'יבוז', נכדו המיוחס של הבעש"ט, והוא היה "ליצן החצר" שלו. רבי ברוך והחסידים היו משתעשעים מהלצותיו, שבהן היה מלגלג עליהם ומוכיח אותם על מעשיהם.
(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)
ביבליוגרפיה לדוגמא:
דור סער-מן, הסיפור האמיתי מאחורי הרשל'ה, בית התפוצות, אפריל 2018
סובר, א׳. הומור: בדרכו של האדם הצוחק, ירושלים: כרמל.