עבודה סמינריונית מסוימות החוזה העסקי (עבודה אקדמית מספר 2585)
24 עמודים.
עבודה אקדמית מספר 2585
שאלת המחקר
כיצד בא לידי ביטוי מסוימות החוזה העסקי?
תוכן עניינים
א. מבוא
ב. מהי מסוימות?
1. המבחן למסוימות
2. איתור הפרטים החיוניים – דוגמאות
3. פרטים שהוסכם להותירם למשא ומתן נוסף
ג. חוסר מסוימות בחוזה עסקי - דרכים לפתרון
1. מודיפיקציה מן הדין (קביעתו של הסדר משוער)
2. השלמה מכוח ביצוע
3. מינוי מכריע
4. סבירות
(א) הוראת סבירות ספציפית
(ב) הוראת סבירות כללית
(ג) סבירות מן הדין
5. השלמה מכוח הוראות השלמה שבדין
6. מוסדות נוספים - התוויית קו הדיון
7. השלמה חד-צדדית של החוזה (העברת כוח ההכרעה)
(א) כללי
(ב) הקניה מוסכמת של כוח ההכרעה
(ג) הקנייתו של כוח הכרעה, שלא מכוח פרשנות החוזה
(ד) שילוב בין דוקטרינת ההכרעה למוסד הוויתור
8. דוקטרינת הביצוע האופטימלי
9. הביצוע האופטימלי הכפוי
10. הפרדת הלק מן החוזה
ד. סוף דבר
סמינריון על מסוימות החוזה העסקי.
היסוד הראשון עוסק בשאלה כיצד מתחייבים, השני - בשאלה למה מתחייבים.
מתח טבעי שורר בין שני היסודות. במידה ידועה תומכים הם אומנם זה בזה ומעידים האחד על האחר. כך, אין ספק כי מידת הפירוט והשלמות של ההסדר ההסכמי יהיה בה כדי להעיד על השאלה, אם גמרו הצדדים בדעתם להתחייב.2 וכך גם, העובדה שצדדים העידו על גמירות-דעתם לחתום את פרשת ההתקשרות תאפשר במקרים המתאימים את הפעלתם של מנגנוני ההשלמה ליצירתה של המסוימות.
אפס, יש שנפרדות הדרכים. לעיתים, אף שההסדר מפורט ושלם, כך שהתקיימה דרישת המסוימות, אין די בזאת. למשל, כאשר אחד הצדדים שמר לעצמו את הכוח להודיע בעתיד על השלמת יצירתה של ההתקשרות; או במקרה ההפוך, כאשר הצדדים מצהירים בעליל כי ההתקשרות הושלמה, כך שהתקיים יסוד גמירות-הדעת, אך יסוד המסוימות נמצא בלתי-מסופק. במקרה זה נאלץ הדין לומר לצדדים, כי חפצם בחוזה לא התממש, שכן, אין הדין יודע באיזה חוזה חפצו. אין ספק אם-כן כי יסודות אלה עצמאיים, וכך נפסק לא אחת.3
עיקרו של הקושי בסוגיית המסוימות הוא במציאת פתרון ראוי למאבק בין שתי מגמות: מחד גיסא, עומד הכלל הגדול שלפיו יש לכבד את כוונת הצדדים. כך, אם התקיים יסוד גמירות-הדעת והצדדים העידו על רצונם בקיום הקשר החוזי, נוצרו ציפיות לביצוע החוזה בין אם התקיים יסוד המסוימות ובין אם לאו.4 מנגד ניצבת התפיסה, שלפיה על החוזה להיות מסוים, שכן אין בית-המשפט עורך חוזה עבור הצדדים.5 תפיסות אלה מבטאות למעשה שני פנים של חופש החוזים: הצורך לכבד את גמירות-הדעת של הצדדים לערוך עסקה נובע מכיבוד חופש ההתקשרות, ואילו הגישה שעל-פיה אין בית-המשפט מגבש מסוימות עבור הצדדים נובעת מכיבוד החופש מפני העיצוב.
אומנם, במידה רבה נחלשה בתקופתנו ההגנה על חופש החוזים, ויש שהוא נדחה מפני אינטרסים אחרים.6 עם זאת טרם פג תוקפו וטעמו של עקרון חופש החוזים, והוא ממשיך לשרור, כל עוד לא ניצב כנגדו אינטרס סותר בעל חשיבות.6א כאשר מתעמתים שני ערכים, שהם רכיבים באותה "משפחת ערכים", קרי, חופש החודים (להבדיל מעימות בין חופש החוזים לערך חיצוני, בעל משקל סגולי שונה), משליכה חולשתו היחסית של חופש החווים על שתי כפות המאזניים גם יחד.6ב
חוק החוזים נקט עמדה הגורסת הגנה על החופש מעיצוב, בדורשו, בסעיף 2 לחוק, כי ההצעה עצמה תהא מסוימת. עם זאת, אין השיטה מתעלמת מן המגמה הסותרת של קיום חוזים, והתפתחו אמצעים משפטיים שונים, החותרים להצבתה של נקודת איזון ראויה בין ערכים אלה. אנו נסקור את משמעותם וגבולותיהם הלגיטימיים של האמצעים האמורים. תשומת-לב מיוחדת תינתן לחוזים העסקיים שהעימות האמור חריף בהם במיוחד, לאור העוצמה המוגברת של ההסתמכות הנוצרת באופן טיפוסי בעקבות התקשרות בחווה עסקי והפגיעה בהסתמכות זו כאשר מאוינת ההתקשרות שהניבה אותה. מכאן הצורך המוגבר להקניית תוקף לגמירות-הדעת.