עבודה אקדמית צפון קוריאה, פולחן אישיות קים ג'ונג-איל, אידיולוגיה גוצ'ה, קוריאה הצפונית (עבודה אקדמית מספר 3435)
9 עמודים.
עבודה אקדמית מספר 3435
שימור המעמד והתדמית של האב, קים ג'ונג-איל: שימור התדמית נעשה ע"י פולחן אישיות סיסטמתי ומעצים. קים היה המוקד של פולחן אישיות משוכלל שירש מאביו המייסד, קים איל-סונג[1]. קים ג'ונג-איל היה לעתים קרובות מרכז תשומת הלב לאורך כל החיים הרגילים בצפון קוריאה[2].
החל בראשית שנות השבעים קים איל-סונג[3] החל לשקול את שאלת הירושה, אם כי בתחילה בחשאי, אך עד 1975 נקרא קים ג'ונג-איל כ"מרכז המפלגה", או בקשר לאביו עם התייחסויות ל"גדול ומרכז הארועים". בשנת 1977, האישור הראשון לרצף של קים ג'ונג-איל בשמו פורסם בחוברת שהגדירה את קים הצעיר כיורש היחידי של קים איל-סונג, שהוא עבד נאמן של אביו וירש את מעלות אביו. וכי כל חברי המפלגה היו אמורים להתחייב לנאמנותם לקים ג'ונג-איל. הם הוזעקו לתמוך בסמכותו המוחלטת ולציית לו ללא תנאי.
גוצ'ה היא האידיאולוגיה הרשמית של הרפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה, שתוארה על ידי הממשלה כ"תרומתו המקורית, המבריקה והמהפכנית של קים איל-סונג[1] למחשבה הלאומית והבינלאומית". הג'וצ'ה מניחה ש"האדם הוא אדון גורלו", כי ההמונים צריכים לפעול כ"אדוני המהפכה והבנייה"[2], וכי על ידי היותם סומכים על עצמם וחזקים, אומה יכולה להשיג סוציאליזם אמיתי. קים איל-סונג[3] (1912–1994) פיתח את האידיאולוגיה, שנראתה במקור כגרסה של מרקסיזם – לניניזם עד שהפכה לאידיאולוגיה עצמאית מובהקת תוך שהיא משלבת את הרעיונות המטריאליסטיים ההיסטוריים של המרקסיזם – לניניזם והדגישה מאוד את הפרט, מדינת הלאום וריבונותה. כתוצאה מכך, ממשלת צפון קוריאה אימצה את הג'וצ'ה למכלול עקרונות והיא השתמשה בעקרונות אלה כדי להצדיק את החלטות המדיניות שלה משנות החמישים ואילך.
(בעבודה האקדמית כ-10 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)
ביבליוגרפיה לדוגמא:
[1] Lankov Andrei, “The Society Kim Il-Sung Built and How He Did it,” in The Real North Korea: Life and Politics in the Failed Stalinist Utopia, London: Oxford University Press, 2013
[2] אנה פיפילד, היורש הדגול: ייעודו הנשגב והמושלם של החבר הגאון קים ג'ונג-און, כתר, 2020