סמינריון משפטו של עולה הגרדום שלמה בן יוסף (עבודה אקדמית מספר 542)
15 עמודים.
ראשי הפרקים
- · מבוא
- · רקע היסטורי
- · ישראל- מבחינה היסטורית פוליטית ומשפטית
- · תנועת בית"ר, התנועה הרביזיוניסטית ואצ"ל
- · שלמה בן יוסף
- · חייו
- · האידיולוגיה של שב"י
- · התגשמות הכללי במקרה הפרטי של שלמה ב"י
- · משפטו של שב"י
- סיפור הפרשה מנקודת מבט פוליטית ציבורית באותה תקופה (מפא"י
- שידורי רדיו, נאומים, עיתונות, כרוזים ומודעות
- פעילות וניסיונות של מנהיגים בישראל
- אגרות שנשלחו ע"י ז'בוטינסקי
- התנהלות בית המשפט
- הלך רוח כללי של בית המשפט
- כתב אשמה
- נאום פתיחה של התובע
- עדויות
- המשפט והפרשה מנקודת מבט של שלמה בן יוסף
- פתקים ומכתבים
- בקשות חנינה
- פניות לאישים פוליטיים וצבאיים
- זיכרונות חברים
- ·
· סיכום ומסקנות
· ביבליוגרפיה
בעבר יצאו שלושה מחברי פלוגה העבודה של בית"ר בראש פינה (אברהם שיין, שלום ז'ורבין ושלמה בן-יוסף), לכביש המקשר את צפת עם ראש-פינה כדי לבצע פעולת תגמול בערבים על רצח שישה יהודים. הם ירו על אוטובוס ערבי שעבר במקום, אולם איש מנוסעי האוטובוס לא נפגע. הם עזבו מיד את המקום והסתתרו בחורבה עזובה באזור. לאחר זמן קצר באה המשטרה ואסרה את השלושה. שיין, ז'ורבין ושלמה בן-יוסף הועמדו בפני בית-הדין הצבאי בחיפה והואשמו בנשיאת נשק שלא כחוק וכן "בכוונה לגרום למוות או נזק אחר לאנשים רבים". לפי התקנות לשעת חירום, כל אחד מסעיפי האשמה נחשב עבירה שדינה עונש מוות. השלושה הודיעו כי בדעתם להפוך את המשפט לבמה פוליטית, בה יכריזו בגלוי על השקפותיהם.
בית-הדין מצא את ז'ורבין בלתי שפוי בדעתו והוא נידון לכליאה בבית-חולים לחולי-רוח "עד שהנציב העליון יחליט לשחררו". שיין ובן-יוסף נידונו "למוות על-ידי תלייה עד שתצא נשמתם". השניים קיבלו את גזר הדין בשלווה נפשית בלתי רגילה, ופרצו בשירת "התקווה". מפקד הצבא בארץ אישר את גזר הדין של שלמה בן-יוסף, והמתיק את דינו שם אברהם שיין למאסר עולם, בשל גילו הצעיר.
ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)
אלפסי, יצחק (עורך): הארגון צבאי הלאומי בארץ-ישראל: אוסף מקורות ומסמכים. הוצאת מכון ז'בוטינסקי, תל-אביב.
אשל, אריה: ארבעה צעדים למוות, ספריית מעריב. (הוצ' מחודשת)
בגין, מנחם: במחתרת, א-ד, "הדר", תל-אביב, תשי"ט.
זכרם נצח: ספר יזכור לגיבורי האצ"ל, הוצאת של"ח, תשי"ט.
זרעוני, בנימין: גאון ונדיב ואכזר, הוצאת מילוא.