סמינריון קריקטורות: תהליך פרשנות המסגור הקריקטוריאלי (עבודה אקדמית מספר 543)
56 עמודים.
הקריקטורה היא נשקו המובהק של האמן המגיב. היא ז'אנר אמנותי שנועד לא רק לתת פורקן לצחוק, אלא גם להרחיב ההתייחסות תוך הצגת היבטים של פרסה, אירוניה או סטירה בתחומי החברה, הפוליטיקה והדת. (Jytte Klausen)
קריקטורה שנונה מעוררת קשת רחבה של תגובות הן כשהיא פרי עטו של קריקטוריסט מבריק כמו בוריס אפימוב, שפעל במשטר הטוטליטרי הסטליניסטי, והן כשצוירה ע"י דויד לאו בבריטניה. הקריקטורות שצייר גיורג' גרוס מתארות את הרפובליקה הווימארית שבשנותיה הראשונות מזווית ראייה מיזנתרופית. הן אינן מעוררות אהדה והזדהות אך אי אפשר להתעלם מהן. הדיוקן הפוליטי והחברתי של הרפובליקה המשורטט בקריקטורות הללו בודאי שאינו נופל מניתוחו של ההיסטוריון או של החוקר ה"אובייקטיבי".
קריקטוריסט מוכשר יכול בהינף עט להאיר אירוע חשוב, להציג אותו מזווית ראייה מיוחדת ולפתוח פתח לדיון שמשלב גם ניתוח וגם ראיה אסוציאטיבית. קריקטורה כזו נשמרת היטב בזיכרון גם בשל תמציותה וגם עקב ההנאה האסתטית שהיא מעבירה, ובכך היא יכולה לשמש מכשיר מתודי מצוין.
ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)
קלנר, ד. חקר תרבות, רב-תרבותיות ותרבות התקשורת. אצל ת. ליבס ומ. טלמון (עורכות),
תקשורת כתרבות – מקראה, כרך א' (עמ' 13-26). תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
שגב, ת. תום שגב. מוסף הארץ, 7 באפריל, עמ' 13
.E. Akleman, J, Palmer, R. Logan, "Making Extreme Caricatures with a New Interactive 2D