עבודה אקדמית תרגום השבעים, תרגום התנ"ך ליוונית, תה"ש, מקרא (עבודה אקדמית מספר 5941)
9 עמ'
שאלת המחקר
כיצד בא לידי ביטוי תרגום השבעים, תרגום התנ"ך ליוונית?
תוכן עניינים
תה"ש הוא התרגום ליוונית של ספרים מהתנ"ך, אפוקריפות מקראיות וספרים דויטרוקניים. חמשת הספרים הראשונים של התנ"ך, המכונים התורה או החומש, תורגמו באמצע המאה ה -3 לפני הספירה; הם לא שרדו כטקסטים לתרגום מקורי, פרט למקרים נדירים. שאר הספרים של הברית הישנה היוונית הם ככל הנראה תרגומים של המאה השנייה לפני הספירה.
השם 'תרגום השבעים' נובע מהסיפור שנרשם במכתב אריסטיאס כי התורה העברית תורגמה ליוונית לבקשת תלמי השני פילדלפוס (285– 247 לפנה"ס) מאת 70 חוקרים יהודים או, על פי המסורת המאוחרת, 72: שישה חוקרים מכל אחד משנים עשר שבטי ישראל, שהפיקו באופן עצמאי תרגומים זהים. הפפירוס המצרי מהתקופה הביא את מרבית החוקרים לראות בתיארוך אפשרי של אריסטיס את תרגום החומש למאה השלישית לפני הספירה. לא משנה איזה חלק היה לבית המשפט התלמי בתרגום, הוא סיפק צורך שחשה הקהילה היהודית (שהעברית בו דעכה). כתבים ביוונית היו בשימוש נרחב בתקופתו של ישו ופולוס מטרסוס (הנצרות הקדומה) מכיוון שרוב התושבים הנוצרים, יראי האל, ואוהדי גויים אחרים של היהדות ההלניסטית לא יכלו לקרוא עברית. הטקסט של הברית הישנה היוונית מובא בתדירות גבוהה יותר מאשר הטקסט המקראי לעברית של התנ"ך בברית החדשה היוונית (במיוחד איגרות פאולין) על ידי האבות האפוסטוליים, ומאוחר יותר על ידי אבות הכנסייה היווניים. המהדורות הביקורתיות המודרניות של הברית הישנה היוונית מבוססות על הקודקודים אלכסנדרניוס, סיניטיקוס, והוותיקנוס. כתבי היד היווניים של המאה הרביעית והחמישית מתקיימים באורכים שונים. הקודקס אלכסנדרינוס, למשל, מכיל את כל ארבעת ספרי המכבים; קודקס סיניטיקוס מכיל 1 ו -4 מכבים, וקודקס ותיקנוס אינו מכיל אף אחד מארבעת הספרים.
(בעבודה האקדמית כ-8 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)
ביבליוגרפיה לדוגמא:
[1] Shepherd, David J. (2020). "See God and Die? ". Septuagint, Targum and Beyond: Comparing Aramaic and Greek Versions from Jewish Antiquity. Leiden-Boston: Brill. pp. 228–248.
[2] Sanders, Paul (2020). "No Death without Sin on the New Earth". Septuagint, Targum and Beyond: Comparing Aramaic and Greek Versions from Jewish Antiquity. Leiden-Boston: Brill. pp. 129–140
חסינה