סמינריון הקשיש במדינת ישראל: זכויות, חובות ושירותים (עבודה אקדמית מספר 7857)
31 עמודים
עבודה אקדמית מספר 7857תמצית
בחיבור זה סקרים בו מאפיינים כלליים של אוכלוסיית הקשישים ובפרט זכויותיה וחובותיה של אוכלוסייה זו.
גידול בשיעור הקשישים באוכלוסייה. בישראל, כמו במדינות אירופה המערבית, ניכרת עלייה של ממש בשיעור הקשישים בחברה. בסוף שנת 2005 חיו בישראל 693,100 קשישים (בני 65 ומעלה), שהיו 10% מכלל האוכלוסייה, לעומת 5% בשנת 1960.
תחולת עוני גבוהה. בשנת 2005 כ-24.4% מכלל המשפחות בהן ראש המשפחה היה קשיש היו מתחת לקו העוני, לעומת שיעור העניים בכלל האוכלוסייה - 20.6%. תחולת העוני בקרב הקשישים לפני תשלומי העברה היא 57% (לעומת 33.6% בכלל האוכלוסיה), ונתון זה מלמד על יעילות כלי הביטחון הסוציאלי בהקטנת תחולת העוני בקרב הקשישים.
מדיניות רווחה קהילתית. במדיניות שירותי הרווחה והבריאות בישראל מועדפת במידת האפשר השארת הקשיש בביתו ובקהילתו על העברתו למסגרת מוסדית. מדיניות זו באה לידי ביטוי בהגדלת המשאבים המיועדים לשירותים הקהילתיים ובפיתוח שירותים חדשים.
אחריות הממשלה. האחריות למתן השירותים לקשישים ולמימונם מתחלקת בין משרדי הממשלה (בעיקר משרד הרווחה ומשרד הבריאות) והמוסד לביטוח לאומי ובין הרשויות המקומיות. נוסף על אלה פועלים בתחום זה ארגונים ציבוריים, התנדבותיים ופרטיים.
חקיקה למען האזרח הוותיק. בחקיקה בתחומי המסים והתשלומים קבועות הקלות לקשישים בפטורים שונים ממס הכנסה וממסי מקרקעין והנחות בתשלומים ובאגרות.