עבודה על הפנתרים השחורים, מחאה חוץ פרלמנטרית, עדתיות, פריפריה, בעיות רווחה במדינת ישראל (עבודה אקדמית מספר 8101)
18 עמ'.
6300 מילים
שאלת המחקר
מהי תרומת מאבקם של הפנתרים השחורים לקידום הרווחה במדינת ישראל?
תוכן עניינים
מבוא
שאלת המחקר
סקירת ספרות
מהי מחאה?
חוץ פרלמנטריזם, אי-לגאליזם והמעבר לויג'ילנטיות ולטרור
הבעיה החברתית-עדתית בקרב המזרחיים
רקע תרבותי ואידיאולוגי של עולים
התפתחותה של מדיניות אינטגרציה
הגדרת הפרובלמה העדתית
השימוש במונח עדות
בעיית העדות כפרובלמה שאינה בת-חלוף
הבדלים ודעות קדומות
הבדלים בחינוך ובהשכלה
הבדלים בתחום התעסוקה
הבדלים כלכליים
הבדלים בייצוג מדיני
התאגדויות עדתיות
התפתחות מחאה חברתית
אלימות על רקע הקיפוח העדתי
דיון: תרומת מאבקם של הפנתרים השחורים לקידום הרווחה במדינת ישראל
תמורות בייצוג המדיני לאחר מאבק הפנתרים השחורים
תרומת הפנתרים השחורים למודעות הציבורית
סיכום
ביבליוגרפיה
תנועת הפנתרים השחורים צמחה בשנת 1971 על רקע תחושת הקיפוח והאפליה של עדות המזרח החל מעת קום המדינה. מטרתם של מקימי התנועה הייתה להביע את מחאתם על מה שכינו "התעלמות הממסד מהבעיות החברתיות הקשות", ולהילחם למען שינוי חברתי אשר יציל את עתידם (הטיס-רולף).
התנועה הצליחה להעלות לסדר היום הציבורי את מצוקת העוני, הפער בין המעמדות וכן את היחסים העדתיים הקיימים בחברה הישראלית. היא גרמה לציבור רחב ביותר להאמין כי התנועה תשפר את איכות חייהם, ואף הצליחה למשוך לצידה מספר גורמים בעלי השפעה מעולם התקשורת למען הגברת המודעות (לב ושנהב).
תנועת "הפנתרים השחורים" התפתחה למעשה עקב מאורעות ואדי סאליב, וכן עקב המשך תחושת הקיפוח של בני הדור השני של בני עדות המזרח. חברי התנועה היו סעדיה מרציאנו, רפי מרציאנו, צ'ארלי ביטון, כוכבי שמש, אדי מלכא, ראובן אברג'יל, קוקו דרעי ונוספים, אשר התעמתו עם המדינה בראשות מפא"י ברמה הן האידיאולוגית והן הפיזית. החשש מפניהם גרם להגדלה רבה מאוד בתקציבי החינוך, השיכון והרווחה (וייס).
המשבר של יום הכיפורים דחק את המתח הבין-עדתי, אולם, בבחירות לכנסת לאחר המלחמה ההצלחה התנועתית של הפנתרים השחורים לא חזרה על עצמה. אחרי הכישלון הזה מספר מנהיגים מתוך התנועה הצטרפו למפלגות שמאל אנטי ממסדיות. "הפנתרים השחורים" היו למעשה "המפץ הגדול", דהיינו, האירוע המחולל של המאבק המזרחי בישראל. מדינת ישראל הייתה שונה מזו שלאחר מכן: הסרת המסכות וחשיפת היחסים הכלכליים והחברתיים התגלו כשדה מלחמה לכל דבר. זו למעשה הייתה תרומתה של תנועת הפנתרים השחורים לחברה הישראלית. התנועה העניקה לגיטימציה והאצה לתהליך עזיבתם של המזרחים את המרכז הפוליטי ההגמוני בראשות מפא"י ועברו אל הליכוד. בתחום השיח, הפנתרים חיברו בין המאבק המעמדי והאתני המקומי, ומעמדם הפוליטי. כמו כן, הם חיברו בין שמאל וימין כלכלי ומדיני.
לאחר מחאת הפנתרים והתמוטטות ההגמוניה של מפא"י אשר ייצגה את דיכויה של התרבות המזרחית, פרצה המוסיקה, ולאחר מכן השירה, הפרוזה וכן המחקר האקדמי. בסופו של דבר הגיעו גם הקולנוע והאמנות.
(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)
ביבליוגרפיה לדוגמא:
ברנשטיין, ד'. הפנתרים השחורים כתנועת מחאה: קריאת תיגר למדינה ולסדריה. בתוך: צבי, צ'. העשור השלישי: תשכ"ח-תשל"ח. ירושלים: יד-יצחק בן-צבי.
דהאן, י'. תיאוריות של צדק חברתי. תל-אביב: משרד הביטחון.
הופנונג, מ'. מחאה ומחאה: השפעת הפגנות הפנתרים השחורים על הקצאות לצרכי חברה ורווחה. שריגים: הוצאת נבו.