עבודת גמר "והיה כי יארכו ימים", ניתוח שיר חיים נחמן ביאליק (עבודה אקדמית מספר 8672)
17 עמודים.
עבודה אקדמית מספר 8672
שאלת המחקר
כיצד בא לידי ביטוי ניתוח השיר כי יארכו ימים?
תוכן עניינים
ג. הארמז המקראי – כמחדד ניגודים:
"והיה כי יארכו הימים"/ביאליק (1909) השיר נכתב מנקודת מבט של דובר-שר מוכיח, אך התוכחה אינה מובעת ישירות אלא מובלעת באמצעות הדובר-השר הסאטיריקן, שכן השיר "והיה כי יארכו הימים" הוא סאטירה.השיר "והיה כי יארכו הימים" הוא שיר ארוך (60 טורים). למרות אורכו, מתרחשים אירועי השיר במשך זמן קצר, ערב ובוקר שלאחריו. התיאורים בשיר רבים מהפעילויות ומהמעשים. הדמות המרכזית שבשיר היא האדם. לא אדם בעל שם או בעל ייחוד, אלא אדם, שלעתים מתואר כיחיד - נציג של רבים, ("ויצא איש... וראה... ופיהק"), ולעיתים הוא אחד מתוך רבים ("איש איש שער ראשו...", וכן "איש ממיטתו ואיש מסתר אוהלו"). בבית האחרון מצטרפות לדמות האיש האחד דמויות משפחתיות נוספות: האישה, התינוק והשפחה. השיר מציג את האדם בצורה מדורגת העוברת מתחום האדם הבודד אל תחום המשפחה. ההתייחסות המשולבת, פעם לאדם האחד ופעם לאנשים כולם יוצרת תמונה של חברה. החברה הכוללת פרטים רבים בעלי מכנה משותף אחד. היחיד והרבים ממתינים למשיח מתוך חוסר-מעש ובטלנות. הם עלובים וחסרי-סיכוי אך ראויים גם לרחמים.[1]
עניינו של השיר "והיה כי יארכו הימים" של ביאליק הוא התקפה צינית וביקורתית על אנשים שמפגינים חוסר נחת מהמציאות, שום דבר לא טוב בעיניהם, הם מתלוננים אך לא עושים שום דבר אקטיבי על מנת לשנות את המציאות. זוהי ביקורת של ביאליק גם על היהדות שאיבדה את דרכה, יהדות שכל מה שנותר בה הם הגעגועים – הרעב למשיח, יהדות אדישה חסרת ישע שאינה עושה דבר להגשמת חלום המשיח. אנשים שמחכים לניסים חיצוניים שישנו את מצבם.
ב-"והיה כי יארכו הימים" מציג ביאליק את נושא הגעגוע למשיח בסגנון הכתיבה הנבואית. זה מובא כבר בכותרת – "והיה כי יארכו הימים" – מחזיונות הנביאים האחרונים. זה שיבוץ מיחזקאל י"ב 22 ("בן אדם מה המשל הזה לכם על אדמת ישראל לאמור: יארכו הימים ואבד כל חזון".) העם מצפה שהזמן יעבור ואיתו תשכח הנבואה.
(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)
ביבליוגרפיה לדוגמא:
כהן נ'. משפטים ומילים, הוצאת משכל (2023)
עוזי רמון, 'סמל החרבה בשירת ביאליק', בתוך: עוז נפש נפלא, כתבים ורעיונות, עוזי רמון. הוצאה עצמית, ניסן תשפ"א, 2021.
זיוה שמיר, אבני ח"ן: מאוצרות לשונו של ביאליק, תל אביב: ספרא, 2020.