עבודה על השיר "לבדי", ניתוח שירה, חיים נחמן ביאליק (עבודה אקדמית מספר 8680)
22 עמודים.
עבודה אקדמית מספר 8680
שאלת המחקר
כיצד בא לידי ביטוי ניתוח השיר לבדי?
תוכן עניינים
מערכת היחסים בין הדובר והשכינה
מבנה – הקשר בין מבנה השיר לבין תוכנו ומשמעותו:
לְבַדִּי הוא שיר עברי מאת חיים נחמן ביאליק שנכתב ופורסם בעיתון השילוח בקיץ 1902. השיר מבטא את יחסו הדואלי של ביאליק וצעירים רבים אחרים ליהדות בתקופת ההשכלה והתחייה. מצד אחד, נטשו רבים את לימודי היהדות ופנו אל ההשכלה הכללית: מדע, פילוסופיה, היסטוריה וכדומה. מצד שני, הנטישה של התרבות והדת היהודית יצרה בלבם של הצעירים את ה"קרע שבלב" שהרבו לדבר עליו אנשי הרוח[1].
ביאליק מביע בשיר "לבדי" את תחושת הבדידות והדאגה שלו הן לעצמו כאדם יהודי, והן לשכינה היהודית האלוהית שנותרה אף היא לבדה.
השיר מתאר את תחושותיו של המתמיד שנותר לבדו בבית המדרש, לאחר ששאר התלמידים נטשו את לימודי הגמרא, והעדיפו תחתיהם את הלימודים הכלליים, את "האור", את ההשכלה. המשורר הוא היחיד והבודד שנותר, והוא מסתופף תחת כנפי השכינה, אך גם כנף זו נשברה, עקב נטישת שאר התלמידים. ולא רק הוא חש בודד, אלא גם השכינה, שנותרה לבדה בכל מקום, ורק בית המדרש נותר לה למחסה, יחד עם המתמיד האחרון. ההתלבטות של הצעיר מתבטאת בכך, שמצד אחד גם לבו נוטה אל האור הנכסף, ומצד שני הוא כואב את כאבה של השכינה הנטושה והמתייפחת.[2]
(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)
ביבליוגרפיה לדוגמא:
מלכה שקד, "לשאלת המסר השירי ב'לבדי', וב'לפני ארון הספרים' ", בתוך: הלל לביאליק, בעריכת הלל וייס וידידה יצחקי, אוניברסיטת בר-אילן, 1989, עמ' 170-157
אריה לודוויג שטראוס, "משירת חיים נחמן ביאליק", בספרו: בדרכי הספרות, מוסד ביאליק, 1959, עמ' 147-105
זיוה שמיר, על שירו של ביאליק "לבדי" כמקרה בוחן של סיגנונו האישי-לאומי, מראה - כתב-עת, גיליון 3 סתיו 2008