עבודת גמר על "אחרי מותי", ניתוח שיר של חיים נחמן ביאליק (עבודה אקדמית מספר 8838)
11 עמודים.
עבודה אקדמית מספר 8838
שאלת המחקר
כיצד בא לידי ביטוי ניתוח השיר אחרי מותי?
תוכן עניינים
השיר "אחרי מותי" של ביאליק שייך אל שירי הווידוי של ביאליק. הסיטאוציה בשיר "אחרי מותי" שמעצב ביאליק היא סיטואציה היפוטתית העוסקת באופן שבו על הנמענים של "אחרי מותי" לספוד לביאליק.
"אחרי מותי" של ביאליק בנוי במבנה של מסגרת הנוצרת על ידי הבית הראשון והאחרון העוסקים באבידה. מבחינה מבנית החריזה ב"אחרי מותי" היא חריזה חופשית, השיר נבנה מתוך הדרגתיות והמילה "לו" חוזרת הרבה ומדגישה את הכמיהה שמבטא ביאליק ב"אחרי מותי".
הכינור שמופיע בבית השני של "אחרי מותי" של ביאליק הוא מטאפורה לשירה שלו. הפריטה על הכינור מתקשרת אצל ביאליק לנפש המדברת דרך המוזיקה. אך יש משהו מוכחש בנפשו של ביאליק והוא אינו מצליח לצאת החוצה במוזיקה – "רז אחד בקרבו הכחיד". כלומר, יש משהו מודחק בביאליק שהוא אינו מצליח להוציא החוצה, ולמעשה כאן אנחנו מתחילים להבין את הנושא המרכזי של "אחרי מותי" של ביאליק.
בבית השלישי של "אחרי מותי" אנחנו רואים כיצד המצוקה של ביאליק נבנית והניסיון הנואש לחלץ מתוכו את אותו רגש חמקמק ולבטא אותו במוזיקה (בשירה). הציפייה היא כמו למשיח שאינו מגיע.
לסיכום, ב-"אחרי מותי" ביאליק מבטא את חרדתו של כל משורר, ואולי של כל אדם, חרדה שאין לה פיתרון זולת ההכרה הכואבת בה – שלא נצליח להיות כל מה שאנחנו רוצים בטרם מותנו. כאשר ביאליק מדמיין את יום מותו ב-"אחרי מותי" הוא מדמיין אותו כרגע מתסכל, ככישלון הסופי להוציא איזה ביטוי טהור ואמיתי של משהו שמקנן בפנים ואין לו שם, אין לו מילים, הוא אינו מוצא את החריזה הנכונה והמשקלים כדי להגיד "זה אני".[1]
(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)
ביבליוגרפיה לדוגמא:
כהן נ'. משפטים ומילים, הוצאת משכל (2023)
עוזי רמון, 'סמל החרבה בשירת ביאליק', בתוך: עוז נפש נפלא, כתבים ורעיונות, עוזי רמון. הוצאה עצמית, ניסן תשפ"א, 2021.
זיוה שמיר, אבני ח"ן: מאוצרות לשונו של ביאליק, תל אביב: ספרא, 2020.