עבודת גמר "הקיץ גווע", ניתוח שיר של חיים נחמן ביאליק (עבודה אקדמית מספר 8899)
11 עמודים.
עבודה אקדמית מספר 8899
שאלת המחקר
כיצד בא לידי ביטוי ניתוח השיר הקיץ גווע?
תוכן עניינים
הקיץ גווע הוא שיר מאת חיים נחמן ביאליק שנכתב בשנת ה'תרס"ה (1905-1904), ומספר על נקודת המעבר בין תום הקיץ לתחילת הסתיו. השיר מציג שתי עמדות כלפי העולם: הראשונה היא עמדה רגשית-רומנטית המתפעלת מיופי העולם, ולעומתה הגישה המעשית המתמקדת במטלות היום יום.
השיר נמצא בתוכנית הלימודים בישראל לבחינת הבגרות בספרות. בשנת 2023 יצא השיר כסינגל בהפקתו וביצועו של מיקי גבריאלוב.[1]
ביאליק מספר על הצבעים בסתיו המזרח-אירופי, ובתיאורו הוא מתאר את תום הקיץ כתקופה מרהיבה אך מורבידית. לאחר מכן, ביאליק מתמקד בפרדס המתרוקן, כשרק אנשים מעטים מטיילים בו, ומביטים אל החסידות הנודדות לאקלים חמים יותר. אנשים מעטים בלבד יוצאים לטייל עתה כדי להביט ביופיו של ההווה. האחרים כנראה כבר טרודים בהכנות ליום המחר.
הבית האחרון נצבע כבר בצבעים אפרוריים, כאשר הסגרירות שבחוץ פורצת אל תוך הבית. האנשים הפשוטים לא יכולים להרשות לעצמם לראות את היופי שבסתיו, והם צריכים לבדוק אם נעליהם טובות להליכה בשלג, לתפור טלאים על בגדיהם ולהכין מזון לחורף, במקרה זה תפוחי אדמה, משום שהיו מזון יסוד במזרח אירופה.[2]
(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)
ביבליוגרפיה לדוגמא:
יוסף האפרתי, "ביאליק, "הקיץ גווע": עיון בעיצובו של שיר אוירה", מולד ב (תשכ"ח), 85–93. חמוטל בר-יוסף, ""הקיץ גווע" של חיים נחמן ביאליק", בספרה טעמי הקריאה: רשימות ביקורת ספרותית, מבשרת ציון: צבעונים, 2006, עמ' 27–28.
כהן נ'. משפטים ומילים, הוצאת משכל (2023)
עוזי רמון, 'סמל החרבה בשירת ביאליק', בתוך: עוז נפש נפלא, כתבים ורעיונות, עוזי רמון. הוצאה עצמית, ניסן תשפ"א, 2021.
זיוה שמיר, אבני ח"ן: מאוצרות לשונו של ביאליק, תל אביב: ספרא, 2020.