סמינריון המתורגמן בבית הדין הרבני (עבודה אקדמית מספר 9560)
35 עמודים. עבודה מספר 9560
עבודה אקדמית מספר 9560
שאלת המחקר
כיצד בא לידי ביטוי המתורגמן בבית הדין הרבני?
בתורה שבכתב רבו המצוות העוסקות בכינונם של בתי משפט ומינויים של שופטים ושוטרים להסדרת החיים הציבוריים. מהפסוק "שׁפְטִים וְשׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלהֶיךָ נתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (דברים טז, יח) ניתן בהחלט להבין ציווי להסדרת רשות שופטת.
אולם, לכל אורך תקופת בית ראשון והתקופות שקדמו לכך אנו קוראים במקורותנו בעיקר על שלטון מונוגארכי, תחילה במעמד של שופטים ומאוחר יותר במעמד של מלכים. כמו כן, בראשית דרכנו כאומה אין הבחנה והפרדה ברורה בין הסמכות ההנהגתית לסמכות השיפוטית (או במילים אחרות; בין הרשות המבצעת לרשות השופטת[1]); "וַיִּמְלךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי דָוִד עשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ" (ש"ב ח, טו),
"...וַיְהִי כָּל הָאִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁפָּט..." (ש"ב טו, ב).
גם בקשתו של המלך שלמה אחת היא: "ונָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שׁמֵעַ לִשְׁפּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה" (מל"א ג, ט).
יש לציין שעוד בלכת ישראל במדבר , המנהיג - משה רבנו - היה גם השופט את העם בכל עניין; "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב" (שמות יח, יג).
יחד עם זאת קשה לתאר מצב שבו משה רבנו לבדו שופט עם שלם, ועל כך מעיר לו יתרו חתנו בהמשך אותה פרשה. כמו כן, מובן שגם אם הסמכות העליונה הייתה בידי המלך הרי שבתי דין ושופטים אזוריים היו כורח המציאות. ברם, כאמור גם לאחר מות משה ויהושע תלמידו שהנהיג את העם אחריו אנו קוראים ומבינים ממקורותנו כיצד נוצר חלל הנהגתי בעם אשר טרם למד לתרגם את ההוראה, החוקים והמשפטים שקיבל זה מקרוב בסיני, לדרך של הנהגה ציבורית מסוימת שתדע ותשכיל ליישם את אותם חוקים ומשפטים לטובת העם כולו.
ואכן, לאחר תקופה קצרה של זקנים שעמדו בראש העם בימי יהושע שעוד שמרו על מסגרת הנהגתית מסוימת גם אחרי מותו; "וַיַּעֲבד יִשְׂרָאֵל אֶת ה' כּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה ה' אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל" (יהושע כד, לא), באה לה תקופה - תקופת השופטים - שהתאפיינה באנארכיה, והפסוק החותם את ספר שופטים הוא גם זה המסכם אותה בצורה הטובה ביותר: "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" (שופטים כא, כה).
אמנם בשלהי אותה תקופה (תקופת שמואל הנביא) ובראשית תקופת המלכים (מלכות שאול, ומלכות דויד בירושלים) אנו זוכים שוב לראות איחוד של כל שבטי ישראל תחת הנהגה אחת מרכזית, אך לפי שהעם בחר בשיטה המלוכנית אינו ניצל מן התופעות המאפיינות שיטה זו כגון שלטון בלתי מרוסן מצד המלך (שאיפשרו מאורעות כגון רדיפת שאול את דויד, חטא בת-שבע, חטאות שלמה לצד המיסים הגבוהים שהטיל על העם), ומרידות במלכות (כגון מרד שבע בן בכרי, מרד אבשלום, מרד אדניה). עם פיצול הממלכה בימי רחבעם בן שלמה המצב המוסרי והמנהיגותי בקרב העם רק הלך והחמיר עד לחרבן ממלכת ישראל, ולגלות יהודה כ-130 שנה לאחר מכן.
רק בתקופת בית שני אנו עדים להתפתחותה של שיטת הנהגה מסוג חדש - אנשי הכנסת הגדולה. בפעם הראשונה מזה מאות שנים אין מלך העומד בראש העם אלא מעין גוף המורכב מחכמי הדור ומנהיגיו. איננו שומעים עוד על שלטון יחיד וגם הנבואה עברה מן העולם ומתחילים לראות ניצנים של הנהגה ציבורית מסוג חדש.
ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)
ארבעה טורים (ה'טור'), ר' יעקב בן אשר, מהדורת וילנא
בית חדש (ב"ח), ר' יואל סירקיס, נדפס על ה'טור' (חושן משפט) מהדורת וילנא
בית יוסף, ר' יוסף קארו, הוצאת מוסדות שירת דבורה / מכון ירושלים, ישראל
במדבר רבה, ירושלים, ד"צ [דפוס צילום] וילנא.