עבודה אקדמית ספרות אפרו אמריקנית - טוני מוריסון – דמות האנטי-סובייקט (עבודה אקדמית מספר 9789)
14 עמודים.
תוכן עניינים
מבוא
רקע טוני מוריסון
קריירה ספרותית
ניתוח דמויות
ביבליוגרפיה.
ככל שקראתי בספריה של טוני מוריסון, שמתי לב למוטיבים וסמלים מסויימים שחוזרים בין סיפור לסיפור: ההשוואה הצורמת בין שחורים ובעלי-חיים, מוטיב המים כמייצגים לידה-מחדש והחלב כמייצג אמהוּת. גם סגנונית, ניכר כי מוריסון מתעסקת שוב ושוב בעיקר בנושאי הגזע, הקהילה והאמהות, והיא מספרת את סיפוריה תוך שימוש בשיטות אמנותיות חוזרות שהפכו מזוהות איתה. אך במיוחד שמתי לב לחזרתה של דמות שונה ומשונה אשר נראה שהופיעה בכל אחד ואחד מהסיפורים, בוריאציות שונות. מדובר בדמות אומללה, חסרת-כל, פראית, לא מתורבתת, מינית, משוגעת. בתוך ים התודעות המובעות בספריה של מוריסון, נראית דמות זו חסרת-תודעה, חסרת שפה, מחופצנת.
במהלך הניתוח אתייחס אל ארבעה ספרים וארבע דמויות מתוכם: דמותה של פקולה מתוך 'העין הכי כחולה', חמדת מתוך הספר הקרוי על שמה[1], פרא מתוך 'ג'אז' וסורו מתוך 'חסד'. תחילה אצביע על כמה מאפיינים דומים בין הדמויות, ולאחר מכן אנסה לראות מה אפשר ללמוד מקווי הדמיון על הדמות כאבטיפוס, ועל תפקידה בפואטיקה של מוריסון. [2]
לארבע הדמויות מאפיינים משותפים רבים. המאפיין החשוב ביותר הוא היותן של הארבעה מיעוט בתוך מיעוט בתוך מיעוט – שחורים שהם גם נשים שהן גם ילדות-נערות. מלכתחילה מדובר בדמויות שאין להן שליטה רבה במהלך חייהן, ועל המשמעויות של הדבר אוסיף בהמשך. מעבר לכך, ארבעתן עניות עד חסרות-כל. פקולה היא בת למשפחה ענייה שמגיעה אל בית משפחת מקטיר ללא בגדים מעבר לאלו שעל גופה. חמדת יוצאת מתוך המים בלבוש מלא ונעליים, ושום דבר נוסף. פרא נמצאת מעולפת ביער, וסורו נמצאה על החוף על ידי מנסרי-עצים, חסרת כל, לאחר שספינתה של אביה טבעה. לשלוש מארבע הדמויות מיוחסים כוחות-כישוף. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר אצל חמדת, שהיא ספק שפחה נמלטת וספק רוח ממומשת. פרא הפכה לאגדה כמכשפה שחיה ביערות, שנשים הרות צריכות להזהר מקרבתה שכן היא "גרועה מנשל נחש",[3] אך גם גברים צריכים להשמר מפניה.
ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)
טוני מוריסון . הביתה, תרגמה אלינוער ברגר, הספריה החדשה
טוני מוריסון . חסד, תרגמה אלינוער ברגר, הספריה החדשה
Duvall, John N. The Identifying Fictions of Toni Morrison: Modernist Authenticity and Postmodern Blackness. Palgrave Macmillan.
Larson, Susan. "Awaiting Toni Morrison". The Times-Picayune.