עבודה בספרות, "העיוורת", סיפור קצר מאת יעקב שטיינברג (עבודה אקדמית מספר 1329)
17 עמ'
תוכן עניינים
השלבים בתהליך גילוי האמת של חנה
העיוורת הוא סיפור קצר מאת יעקב שטיינברג, סופר, משורר ומחזאי יהודי[1]. הסיפור התפרסם לראשונה ביידיש בראשית אפריל 1912 (ניסן תרע"ב) בעיתון "דער פֿרײַנד", שהופיע בוורשה שבפולין הרוסית, ולאחר מכן תורגם על ידי שטיינברג עצמו לעברית ופורסם לראשונה במהדורת 1923 (תרפ"ג) של כתביו.[2]
זהו סיפור פואנטה, שעלילתו מתוארת מנקודת מבטה של חנה העיוורת, הנישאת בשידוך לישראל, ובסופו נחשפת האמת על בעלה ועל מצבה של הגיבורה ומשנה את ההיפותזה המרכזית על משמעות הסיפור כולו[3].
מעשה באישה צעירה עיוורת בשם חנה, שנישאה בעל-כורחה לאיש מבוגר בשם רבי ישראל, אחרי שאמה סיפרה לה שקרים אודותיו, באשר לגילו, למצבו המשפחתי ולעיסוקו המקצועי. חנה מנסה להתחקות אחר האמת. היא עוקבת אחר פעולותיו של בעלה, הנוהג בה בגסות ומונע ממנה כל קשר עם העולם שמחוץ לביתם. כאשר נולדת בתם[5], היא חווה רגעים קצרים של אושר. שמחתה נקטעת בעת שמגיפה קטלנית פוקדת את המקום, ומקפחת את חיי התינוקת. ישראל מגיב באדישות מקוממת על מות הבת, וחנה בכאבה זועקת[6], שאם יבוא הקברן – לא תתיר לו לקחת את בתה לקבורה. בתשישותה היא נרדמת, וכאשר היא מתעוררת, היא מגלה שגופת בתה נעלמה. היא יוצאת החוצה ובהליכתה היא מועדת על אבנים גדולות הניצבות בדרכה. היא ממששת בידיה ומגלה כי ביתה מצוי בתוך בית-קברות, ושבעלה ישראל הוא הקברן[7].
בעזרת השפה, שטיינברג מספר את הסיפור בתור סיפור בלשי, שבו, לאט לאט מתגלים פרטים נוספים בסיפור, והקוראים נחשפים יחד עם הגיבורה לפרטים החדשים. עם זאת, הסיפור הוא לא סיפור אמוציונלי. [9]
(בעבודה האקדמית כ-15 מקורות אקדמים תקניים)
ביבליוגרפיה לדוגמא:
רות נצר. נפש הספרות - מסות על ספרות ושירה במבט יונגיאני, הוצאת משכל (2022)
חנה נוה, "פוליטיקה של השתקה: משמעותו של העיוורון בסיפורו של יעקב שטיינברג 'העוורת'", בתוך: ראובן צור וטובה רוזן (עורכים), ספר ישראל לוין: קובץ מחקרים בספרות העברית לדורותיה, כרך א, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ה
הרן קומם, יצירתו הסיפורית ביידיש של יעקב שטיינברג. ירושלים: הוצאת מאגנס, תשמ"ו
כהן נ'. משפטים ומילים, הוצאת משכל (2023)